הקלטה זאת בוצעה באולפן הספריה המרכזית לעיוורים, כבדי ראיה ומוגבלים, נתניה ישראל, בחודש נובמבר 2003, כל הזכויות שמורות לה בלבד. אני זוכר במפורש שרשמתי בטופס, שלהיוולד ניו זילנדי זה אצלי בעדיפות ראשונה. "למה, מה איבדת שם?" שאל אותי קצין המיון, שבניגוד לאנשי הצוות האחרים הסתובב ללא כנפיים מנוצות על הכתף, "אתה בחור טמפרמנטי, תמות שם משעמום." "זה בדיוק מה שאני רוצה," השבתי לו, "להעביר את החיים בתוך ג'ובניק, ולראות ירוק וכבָשים כל הזמן." ספרו החדש והמשעשע להפליא של ליעד שהם לא יצחיק כנראה את האנשים הבאים: ההורים של ליעד שהם, סבתא שלו (למרות שהיא כבר לא בחיים), כמה אקסיות, כמה פולניות (שינצלו כל הזדמנות כדי להיעלב ולעורר רגשות אשמה), ישראלים שמדברים בעברית מאונגלזת, מדריכים של החברה להגנת הטבע בשם "צביקה" או "רגב", אוהדי נבחרת ישראל בכדורגל (שלא צריכים הרבה כדי להתרגז), מבקרים במוזיאון תל אביב, מדריכי יוגה ואנשים שדואגים לקארמה שלהם, שוטרים שיודעים לקרוא וכאלה שיודעים רק לכתוב והעובדים של המוסד לביטוח לאומי. החיים במדינת ישראל (מדינה אקסטרה סמול) מתועדים כאן בשנינות ובהומור, בסגנון קולח ועכשווי. שֹהם כותב על עצמו ועלינו, ועושה זאת בכישרון רב, עם יד אחת על הדופק ועין אחת קורצת. ליעד שֹהם גר בגבעתיים ועובד כעורך דין בתל אביב. זהו ספרו השלישי. ספריו הקודמים בהוצאת "כנרת",לונדון בפיתה והחיים באלכסון, זכו להצלחה רבה והיו לרבי מכר. אודטה שוורץ על לונדון בפיתה: "מלא הומור... עין נהדרת שתפסה דקויות" (ידיעות אחרונות) שולמית גלבוע על החיים באלכסון: "קריאה מהנה ומשעשעת" (ידיעות אחרונות)