"השיחה הסתיימה. היא ניגשה אל הדלת וסובבה את המפתח פעמיים. כאילו יש בכוחה של הנעילה למנוע מהנגיף לחדור אל הבית. כאילו תוכל להפוך בשתי תנועות של כף-היד את הבית שלה למבצר." מתוך "פרח בגשם".

נעמה לא יצאה מפתח ביתה מאז מרץ 2020, כדי לשמור מכל משמר על אחד מבני משפחתה. שרה משתפת באומץ לב בקשיים של אם חד הורית המטופלת בילדה בעלת צרכים מיוחדים. ש' מביאה את האלימות במשפחה לקדמת הבמה, אלימות שהוחרפה משמעותית עם הסגר הראשון. אורה משוועת לראות את הילדים והנכדים, ובערב אחד שטוף געגוע היא עושה מעשה קיצוני. חנה כותבת מכתב לעובר, עובר מעבדה שטיפול הפוריות שהיה אמור להביאו אליה הופסק עקב המגיפה. רקפת זוכה לרגעי חסד אחרונים עם תלמידה אהובה השוכבת על ערש דווי, ועוברת איתה מסע פרידה מטלטל דרך הזום, ושרה זוכה לחתן בחצר ביתה זוג שהכיר במלונית קורונה, ובכך לסגור מעגל כואב בן שנים ארוכות, בחייה שלה. אביטל, אורית, אילה, אלישבע, גלי, חני, יונה, מיכל, מרים, ענת, רבקה, רות, ורחלי.

עשרים כותבות, עשרים סיפורים, וקורונה אחת שמאחדת בין כולן.

מיכל פרץ, סופרת ("הסודות של שירי", ו"בשבילי תישארי תמיד רותי") ומנחת סדנאות כתיבה לנשים, זיהתה את יכולת הריפוי שעוברות נשים דרך הכתיבה, בפרט בתקופה המטלטלת שפקדה את היקום, והחליטה להוציא ספר המאגד לתוכו סיפורי קורונה נשיים. היא קראה לפרויקט "נשים כותבות קורונה" והזמינה נשים להצטרף למסע בו כל אחת מהן תכתוב סיפור על ההתמודדות האישית שלה, בתקופה שתיצרב לאורך שנים מעל דפי ההיסטוריה.

התוצאה שלפניכם, מורכבת מתמונות חיים של עשרים גיבורות, כולן מתוך שנה אחת שלעולם לא נשכח.