זה תמיד מתחיל בטלפון. אחר כך מגיע פקס או מייל, ואחר כך אתה נכנס לאוטו ונוסע. בדמיונך, האנשים והתפאורה כבר מצוירים היטב. לקול ששמעת בטלפון יש פנים ואופי והכול חד וברור. ככה זה. המוח האנושי חייב לבנות תמונה. הוא פשוט לא יכול אחרת.אבל תמיד, בסופה של כל נסיעה, ישנה דלת.ואתה כבר יודע מניסיונך, שברגע שהיא תיפתח, כל חזיון התעתועים הזה יתאדה ברגע אחד, ושמעברה השני של הדלת יהיה משהו אחר לגמרי. יהיה סיפור. "פיצוי הולם", רצף של ששה עשר סיפורים אמיתיים, שנמתחים על פני עשרים שנה. יש בהם רפואה, כי זה המקצוע שלי, אבל יש בהם בעיקר מפגש וחוויה. ויש בהם לא מעט את עצמי.ואני חושב, שאולי גם אתם שם.