ספר תערוכה ייחודי שיצרה יוליה ספקטור, בשיתוף פעולה עם הצלם אלברט אדוט, המלווה את תערוכת צילום "אור - How Does it Look When it Feels".

הספר מתעד את מסע הריפוי של יוליה באמצעות חיבור פנימי ואהבה עצמית, מפוסט טראומה מורכבת בעקבות טראומות שחוותה, כולל פגיעה מינית מתמשכת בילדות, דרך צילומים, טקסטים, שירים ואיורים מקוריים.

במפגש עם צילום שאינו כולל הסברים או הקשרים אישיים וטקסטים שמתארים את החוויה הפנימית, הקורא יכול להרגיש, לחוות ולפגוש את עצמו.ה, מבפנים. משהו יכול לנוע ולהתחבר, להפוך למודע וקרוב יותר. נפתחת האפשרות להכיר מחדש בחלקים פנימיים שהוכחשו והוסתרו, לעיתים במשך שנים ארוכות, לחבר ולשקם את מה שנותק, לכדי שלם.

בתוך ריפוי של טראומה חשוב לייצר שביל, משהו רציף שמחבר את הנקודות.

זכרונות טראומטיים הנשמרים בתודעה כרסיסים, כשברי זיכרון וחוויות תחושתיות מפוזרות, ללא הגיון ותמונה ברורה, יוצרים סבל פנימי רב, פוגעים בהגדרת הזהות והערך העצמי, מייצרים כאוס, מתח וניסיון בלתי פוסק ליצור סדר והגיון.

חוויית חיים זו מנציחה את חוסר האונים, האשמה והבושה ומשאירה את הטראומה חיה, ומשוחזרת במהלך החיים.

כשאנחנו מסכימים להרגיש באמת את מה שמתקיים בתוכנו בעוצמה כזו או אחרת, בכל הרבדים, אנחנו זוכים להכיר את עצמנו מחדש, ממקום כנה וחומל.

בספרה יוליה מבקשת להעניק השראה, לעורר מודעות ולהציג אפשרות לדרך ריפוי שלמה, שמאפשרת להתעלות ולראות מעבר לנסיבות העבר והטראומות, להתפתח, להתחבר לכוחות פנימיים אשר נותקו אי שם וליצור מציאות מטיבה ובריאה יותר, עבורינו ועבור הדורות הבאים אחרינו.