מדינה קטנה אחת – לכמה "גופי מודיעין" היא זקוקה? לישראל יש ארבעה. אז איך הם מתאמים ביניהם את דרכי פעולתם ואת הידע? ומה יחסם – כולם כאחד וכל אחד בנפרד – למקבלי ההחלטות ולפוליטיקאים האמורים לשקול דרכי פעולה ולבסוף להחליט החלטות? האם גופי המודיעין רק מוסרים מידע? האם הם מסוגלים לספק תחזיות? ואם כן, האם רק לגבי עימותים ותרחישי מלחמה, או גם בהתייחס לשלום אפשרי? מה מעמדו של המודיעין ומה תפקידיו בעידן הדיגיטלי החדש, ששינה כליל את פני הסודיות והחשאיות המסורתיות?

אלוף (מיל') אהרן זאבי פרקש, לשעבר ראש אגף המודיעין, ותת-אלוף (מיל') דב תמרי, שהיה מפקד סיירת מטכ"ל וקצין מודיעין ראשי, רותמים כאן את ניסיונם העצום לשיחות מעמיקות על גופי המודיעין השונים, על מבצעים, על דרך ומגבלות עבודת המודיעין מול הדרג הצבאי, הדרג המדיני, גופי מודיעין זרים והתקשרות. הם סוקרים את סוגי המידע וההתרעות השונות שמודיעין מסוגל (ואינו מסוגל) לספק, וכן את אופי פעילותן של יחידות מיוחדות ואת תרומתן למאמץ המודיעיני. בתוך כך הם מציגים שלל תיאורי מקרה, אנקדוטות, לקחים מפתיעים, חוות דעת שנכתבו בזמן אמת, ועוד.

ואיך נדע? הוא ניסיון חדשני – לא להרצות תורה מלומדת אלא לשוחח. פרקש ותמרי, שני אנשי הצבא מלומדי הניסיון, אינם רק חברים לנשק, כי אם גם ידידי נפש. יחד הם מהרהרים, מטילים ספק במוסכמות, תמרי שואל ופרקש משיב, והם משאירים פתח לדיונים נוספים בשאלות על מלאכת המודיעין – שאלות שלתשובות עליהן נודעת השפעה הרת גורל על חייהם של ישראלים רבים כל-כך.